בפוסט הקודם גילתי לכם שאני פחדנית, אבל מזוכיסטית במקצת, הפעם אגלה לכם שאני מאד תחרותית.
זה לא מגיח יותר מדיי ביום יום, וגם אם תשבו לשחק איתי משהו לא בטוח שתרגישו את זה, אבל כשזה מגיע לחדרי בריחה ותחרויות בהן יש אנשים אחרים שהם לא חברי הקרובים ביותר, התחרותיות מרימה את ראשה המעט מכוער.
היום אני מודעת לזה הרבה יותר, אבל מדיי פעם הכלבה התחרותית מגיחה לאוויר.
אני משתדלת להיות אדם נחמד, באמת, אבל הצבא לימד אותי שלפעמים כדי להשיג משהו (במקרה זה לעלות על האוטובוס לבסיס) אתה צריך לדחוף למישהו מרפק לצלעות...
Don't hold it against me
חדרי בריחה או חפשו את המטמון?
איי שם, לפני יותר משנה הייתה כתבה ב
טיים אווט על חדרי בריחה, בסוף הכתבה הם זרקו חצי משפט על משחק חפש את המטמון ענק ברחבי ת״א, בלילה- או בשמו הרשמי Nighthunt (נייטהאנט לאילו מבנינו שאין להם כח להחליף לאנגלית בכל פעם).
בפעם הראשונה ששיחקנו הייתי צריכה לשכנע אנשים לבוא איתי, בפעם השניה כבר היו ריבים, ובפעם השלישית הגיע ההרכב שבו אנחנו משחקים מאז.
בין 20 ל30 קבוצות במקצה. 2 מקצים בד״כ, למרות שהיו פעמים שהיה רק אחד. 4 או 5 אנשים בקבוצה, 250 ש״ח לקבוצה.
זה מתחיל באזור 21-22, ונגמר איפשהו בין 1 ל3 בלילה. פעם הם היו מתחילים מאוחר יותר, אבל אז הם החליטו ש21 זה טוב מספיק (והזקנים כמוני מודים להם על זה), ביום חמישי או שישי.
אתם מקבלים דפי חידות ומפות של ת״א ומבלים את הזמן בלרוץ או ללכת מנקודה לנקודה במפה ולנסות לפתור את החידות.
זה אדיר, וכיף בטירוף ועד שלא תנסו לא תבינו.
אני לא אתן פה דוגמאות לחידות, כי מה שקורה בנייטהאנט נשאר בנייטהאנט, אבל אם יוצא לכם לראות פרסומים על זה (כי לצערי, בשנה האחרונה היה רק משחק אחד), אל תוותרו לעצמכם.
החברה שמארגנים את זה נקראים ווילד צ׳יילד והם מארגנים גם ערבי טרויוויה, אבל לטעמי האישי הנייט האנט מוצלח בהרבה.
אבל חזרה למה שהבלוג הזה אמור לעסוק בו!
Escape rooms
דיברתי על חדר אימה בפעם הקודמת ולכן גם היום אתייחס ל2 חדרי אימה.
למה 2 אתם שואלים?
כי שניהם חדרים ששייכים ל״מבוכי אימה״.
הראשון ״הטירה המקוללת״ של Nightmer- הירקון 167, כיכר אתרים, מפלס תחתון, ת״א.
היינו 4, אני ובן זוגי ושני חברים, בנים אציין. אני הייתי האישה היחידה, ומסתבר בדיעבד שהאמיצה מבין כולנו.
הגענו לחדר הזה בזמן ההייפ הראשוני עליו, כבר טעות.
מרגיש לי שכמו שאסור להתקין עידכוני ios בחצי שנה הראשונה, אסור ללכת לחדרים בזמן הייפ ראשוני, כי את האמת? ממש לא עפנו.
לקחנו רמה קשה ורמת פחד גבוהה.
אפילו מים לא הציעו לנו כשהגענו, והמפעילים היו נראים מופתעים שמישהו הגיע לחדר אימה בשישי בצהרים.
כששאלתי לגבי שירותים הם אמרו שיש, אבל שהם של הכיכר, וכיכר אתרים למי שלא יודע היא ממש לא מקום סימפטי (ומסריח תמידית משתן), במיוחד לא לבחורה, מזל שלא היינו שם בלילה. בחרתי להתאפק.
אווירה:
הם מנסים להפחיד אותך, ומצליחים, אבל בגדול, סיפור הרקע תלוש ולא מורגש ואין תחושת לחץ תמידית או קריפיות שהייתה נגיד בצלצול.
עיצוב:
לא וואוו, מרגיש מאד לו-קוסט, יש חלק בחדר שבו אין מזגן וזה היה ממש לא כיף, והאמת שגם קירות גבס חשופים לא עושים לי את זה. איכשהו בטירה עתיקה מקוללת קירות גבס חשופים לא מרגישים לי נכונים, אבל אולי זאת רק אני.
חידות:
יש לי סלידה גדולה מחידות מתמטיקה, באמת, לו הייתי רוצה לפתור משוואות עם נעלמים הייתי פונה לספרי בני גורן שנרקבים בבית הורי ולא הולכת לחדר בריחה.
אני אציין שאני מאד לא אוהבת ״מבזבזי זמן״- ולא אני לא מדברת על מסיחים, אלא על דברים שקורים בחדר שברור שקורים רק בגלל שלבעלים לא היה כח להוסיף עוד חידה מצד אחד, אבל לא רצה שאנשים יצאו תוך 20 דקות מצד שני- ובחדר הזה יש שפע מהם. אותי אישית זה עיצבן.
יש כמה חידות חמודות, אבל שום דבר שם כבר לא הפתיע ממרומי ה40 וטיפה חדרים שעשיתי אז.
וגם! היו לנו 2 מנעולים פתוחים שהמפעילים שכחו לנעול. כיף, כיף, כיף.
צייד מפתחות:
פה אין לי תלונות, יש קצת, וזה סבבה לגמרי.
שרותיות:
לא אהבתי את המפעילים, שכשהגענו לשלם נזכרו להגיד לנו שבשישי צהריים בגלל שהמבוך של נייטמר לא פועל, אז גם אין אשראי. גם עניין המים קצת הרגיז.
היה שלב שבו ביקשנו רמז, באותו השלב היינו באזור חשוך, שבו אחד מאיתנו שלף פלאפון והעיר עם הפנס. אז כן, זה ממש ממש לא לגיטימי, אבל זה לא נעשה בזדון, היינו תקועים, זה היה נראה לו הגיוני, וזה היה חדר ראשון או שני שלו.
המפעילים לא ביקשו מאיתנו את הטלפונים לפני, ועד כמה שזה לא היה בסדר, זה היה גם באשמת המפעילים. אבל הם, התחילו להיכנס לפאניקה, והיו מאד לא נעימים עד שהפלאפון לא הוחזר לכיס, וגם אחרי.
בקיצור, לא וואוו בכלל.
רמזים:
לקחנו 1, וגם הוא היה לא נכון לאיפה שהיינו בחדר, אבל נתמודד.
זמן חדר:
47 דקות.
בסופו של יום:
לדעתי, אחד מהחדרים הפחות מוצלחים בשוק, אוסף של חידות שאת כולן ראיתי לפני, מפעילים לא וואו... יש חדרים שווים יותר לבזבז עליהם את הכסף.
ציון:
3.5/10
בגלל כל מה שכתבתי למעלה, על פניו זה נראה כאילו נייטמר אמרו, יש לנו את המקום גם ככה, בואו ננסה לרכב על הגל של חדרי בריחה.
השני ״קרייסיס״- של Crazy Mary- הרכבים 13, ירושלים.
היינו אמורים לנסוע לירושלים בשביל עבודה, בסוף העבודה התבטלה אבל כבר בנינו על החדר והאוכל ולכן נסענו רכב מלא, 5 אנשים לבירת הארץ.
אני אוהבת את ירושלים, אחד האקסים שלי היה משם, ויש לי פינה חמה בלב לעיר הזאת.
איכשהו גם חלק נכבד מהחברים שלי מהצבא והלימודים התגלגלו לשם ולכן יוצא לי לבקר שם לא מעט.
התרפקתי מעט על העבר עם אחד מחברי הקבוצה שגר גם הוא בירושלים תקופה, התרפקות על זמנים אחרים, קרירים יותר, על ערב אינטימי ב"בבט״, עם וופל חם, עם שמנת חמוצה או ממרח ערמונים וכוס שוקו רותחת לי וסיידר חם לאקס, חם בפנים וקר בחוץ. אחח חורף ידידי, תחזור בבקשה, חם פה מדיי.
אכלנו צהרים בעזורה, כי אין על אוכל ביתי שמבושל על פתיליות מלא בשמן ותבלינים.
הסתובבנו קצת בשוק ויאללה לחדר.
המחיר אחיד ולא תלוי בכמות משתתפים, 100 שקלים לאדם, ואין להם אתר, רק מספר טלפון.
הבניין קצת מטריד, גרם מדרגות עם תקרה ממש נמוכה, זה הרגיש נמוך כ״כ שאפילו אני פחדתי לדפוק את הראש ואני מטר 64. קלסטורפובי במקצת.
השירותים מעוצבים בהתאם לתמה, וגם אם לא היו נקיים ממש, לפחות כן היו שייכים למתחם.
הלובי של החדר ממש מגניב, יש בו כמה נחשים, לטאה וטרנטולות והכל אפלולי ומטריד, כמו שכניסה למבוך אימה אמורה להיות.
אווירה:
יאמר לזכותם שאין חלק שלא מרקיפ או מטריד לאורך כל החדר, וזה מה שציפיתי מחדר שמקושר למבוך איימה, סיפור הרקע הוא דיי באנלי- חטפו את אחד מהחברים שלכם ואתם צריכים להציל אותו. הם מעבירים אותך דרך חלק מהמבוך, מה שכבר מכניס יותר לאווירה, ותוך כדי החדר אתה יכול לשמוע את האנשים מהמבוך צועקים, אז באמת מבחינת האווירה מגיע להם A++
אני כן אגיד לשצערי היה חלק שבו הסאונד היה נורא חזק ומצאנו את עצמנו צועקים אחד לשני, ולא הייתה אפשרות להנמיך מבחוץ, אז אולי פה יש נקודה לשיפור.
עיצוב:
פשוט אבל אפקטיבי ומתאים מאד לאווירה. אומנם יש מוטיבים חוזרים, וגם פה יש הרגשה לעיתים של לואו-קוסט, אבל זה הרגיש יותר נכון פה. והיי, לא היו קירות גבס חשופים, אז זה כבר נחמד.
חידות:
פה לצערי הם נופלים, אין הרבה חידות, ושום דבר לא באמת היה מפתיע, אבל זה לא ממש הקטע של החדר, הוא באמת יותר חדר אימה מחדר בריחה, אז נסלח להם.
וגם כאן יש מבזבזי זמן, אבל פחות מאשר בנייטמר, והם גם בטוב טעם ונעימים יותר.
צייד מפתחות:
המון. המון. המון.
רב החידות מתבססות על צייד מפתחות, ונתקענו מלא זמן בחדר, כי לא חיפשנו טוב מספיק דברים.
שרותיות:
ואוו כמה שהאנשים האלו מקסימים, נשארנו לקשקש איתם קרוב לשעה אחרי שיצאנו, גם במהלך החדר הם נפלאים, והם ציינו מראש שהתשלום במזומן בלבד כך שהגענו מוכנים.
הם גם ממש גאים בחדר ואיך שהוא בנוי שאתה רואה שאנשים עשו את זה מתוך כיף ואהבה לדבר, ולא מבצע כסף בלבד.
הייתה לנו הערה אחת בסוף בנוגע לשימוש במשהו בחדר, אני מבינה את הצורך, אבל הוא הרגיש לנו לא במקום, והבעלים היה פתוח לביקורת והסביר למה הם עושים את מה שהם עושים.
על פניו, התשובה הייתה מספקת, ולמרות שאני אישית הייתי עדיין מחליפה את החלק הזה, אני מקבלת את מה שהוא אומר.
רמזים:
שאלנו שאלה אחת, וביקשנו רמז אחד. הרמז היה רמז, והשאלה נענתה מהר. המפעילים היו קשובים לנו.
זמן חדר:
54 דקות, מתוך 70.
בסופו של יום:
תראו, בתור חדר בריחה, הוא דיי כושל, אבל בתור חוויה מצחיקה וכייפית עם החברים הוא אחלה. מרגישים שכן ניסו להשקיע בפרטים, וגם אם החידות לא וואוו, החוויה נעימה.
ציון:
6/10
כי היה לי כיף, כי הדברים נעשו בטוב טעם, כי היה עם מי לדבר, למרות שלא היו בכלל הרבה חידות והחידות היה לא וואו.
אז מי מחדרי הבריחה האלו עדיף?
אם משווים בין שני החדרים האלו, לדעתי קרייסיס לוקח בזחילה איטית, כשדם מטפטף ממנו והוא משאיר את נייטמר להתבוסס בו.
אני כן אגיד שעבר זמן, ושהניייטמר להבנתי החליף בעלים מאז שהיינו בו, האם דברים השתנו לרעה או טובה? אני לא בטוחה, ואין לי כ״כ דרך לדעת.
להגיד לכם לנסוע במיוחד לירושלים בשביל קרייסיס? לא. אבל אם אתם כבר בירושלים, עם חברים, ואוהבים קצת לפחד, זה אחלה של חדר להעביר בו שעה בצחוקים.
until next time~
